על פי אתר Bnamerica, כמה מחברי המפלגה הליברלית השלטת של פרו הגישו הצעת חוק ביום חמישי האחרון (שני), והציעו להלאים את פיתוח מכרות נחושת ולהקים מפעל בבעלות המדינה להפעלת מכרה נחושת של לאס במבס, המהווה 2% מה- תפוקת העולם.

הצעת החוק שמונה 2259 הוצעה על ידי מרגוט פאלאסיוס, חברת המפלגה הליברלית השמאלית הקיצונית, "להסדיר את פיתוח משאבי הנחושת הקיימים בשטח הפרואני". שמורות הנחושת של פרו מעריכות כי 91.7 מיליון טון.

לפיכך, סעיף 4 לחוק מציע להקים חברת נחושת לאומית. על פי החוק הפרטי, החברה היא גורם משפטי עם חקר בלעדי, פיתוח, מכירות וזכויות אחרות.

עם זאת, החוק קובע כי העלויות הנוכחיות של תיקון נזקי הכרייה וההתחייבויות הקיימות הן "באחריות החברה המייצרת את ההשלכות הללו".

החוק גם מאפשר לחברה "לשאת מחדש את כל החוזים הקיימים כך שיתאימו לתקנות הקיימות".

בסעיף 15 מציע החוק גם להקים חברת Banbas בבעלות המדינה להפעלה בלעדית למכרות הנחושת של קהילות ילידיות כמו Huancuire, Pumamarca, Choaquere, Chuicuni, Fuerabamba ו- Chila במחוז קוטה בנבאס באזור אפרימק.

ליתר דיוק, קהילות אלה מתמודדות כרגע עם חברת Minmetals Resources (MMG), המפעילה את מכרה הנחושת של Las Bambas. הם מאשימים את MMG בכך שלא מילאו את התחייבויות הפיתוח החברתי שלה ואילצו את ייצור מכרה הנחושת של לאס במבס לעצור במשך 50 יום.

עובדים מ- MMG צעדו בלימה, קוסקו וארקיפה. בבל טורס האמין כי הסיבה לסכסוך הייתה שחברי הקהילה סירבו לשבת ולנהל משא ומתן.

עם זאת, חברות כרייה באזורים אחרים מושפעות מסכסוכים חברתיים מכיוון שהם מואשמים בכך שהם מזהמים את הסביבה או ללא התייעצות מראש עם היישובים הסובבים אותם.

הצעת החוק שהציעה המפלגה הליברלית הציעה גם להקצות 3 מיליארד סוליות (כ -800 מיליון דולר אמריקאי) לחברת הנחושת הלאומית המוצעת כהוצאות למוסדות כפופים שונים.

בנוסף, סעיף 10 קובע גם כי מפעלים פרטיים כיום בייצור יערכו הערכת שווי כדי לקבוע את השווי הנקי שלהם, הפחתת חובות, פטור ממס ורווחת, "שווי המשאבים המחתרת, העברת רווחים ועלויות תיקון סביבתי שטרם שולמו" ו

המעשה מדגיש כי מפעלים "צריכים להבטיח שלא ניתן להפריע את הפעילויות הנמצאות בייצור".

דירקטוריון החברה כולל שלושה נציגים ממשרד האנרגיה ומשאבי מינרלים, שני נציגים מראש העיר הנציונלי אוניברסידד דה סן מרקוס, שני נציגים מהפקולטה לכרייה באוניברסיטת נציונל, ושישה נציגים מאנשים ילידים או קהילות.

מובן כי לאחר שההצעה תוגש לוועדות שונות של הקונגרס לדיון, עדיין צריך לאשר את היישום הסופי על ידי הקונגרס.